הקורונה הזו מפגישה אותנו עם כל מה שלא רצינו לחוש. חיים שלמים נבנים סביב בניית בטחונות, יציבות, ודאות, ובבת אחת בא איזה נגיף, מפיל את העולם על הרגליים, ולוקח מרובנו את האדמה שנבנתה מתחת לרגליים בעמל רב.
לא כל יום, אדם פוגש את החוסר ודאות של החיים. זה קורה לנו בעת מחלה, פרידה, פיטורים, אובדן או משבר אחר. רגעים בחיים שטורפים את הקלפים, ומשאירים אותנו על הברכיים, אפילו אם לכמה רגעים. הרגעים הללו, הרגעים הכי קשים, מכילים בתוכם את ההזדמנות לטרנספורמציות הכי גדולות. כששום דבר לא בטוח, אנחנו חוזרים לנקודת האפס- לפגוש שוב את עצמנו. ומתוך נקודת האפס, אנחנו מוזמנים לעשות סדר חדש. לבנות מחדש את מגדל החיים, ממקום קשוב יותר, ענו יותר, מדויק יותר, ונכון יותר לעצמנו.
כי גם הקורונה תעבור, והחיים כמו החיים, ימשיכו במלוא עוצמתם, אחרי המנוחה הקלה הזו. והם יהיו מהירים ומלאים בכל טוב, ודורשים כוחות ותשומת לב. במקום לחכות שהמצב יגמר (והוא יגמר), אפשר לנצל את הרגעים שנותרו בו לעשות את בדק הבית הפנימי הזה, ולצאת חזרה לעולם קרובים יותר לעצמנו, טובים יותר לעצמנו, לחיות חיים שהולמים את רצון הנשמה.
Comments